054-5722692

בואו נשמור על קשר

ראשון-חמישי: 09.00 - 17.00

בתיאום מראש

ניר גלים

נורית 2

על אודות

ד"ר רפאל זר

אני רפאל זֵר. נולדתי בשנת תשי"ח (1958) במושב ניר גלים שליד אשדוד. למדתי בבית הספר האזורי בקבוצת יבנה, ואת השירות הצבאי עשיתי תחילה בחיל האוויר ואחר כך בחיל התותחנים בתפקיד קצין ניהול אש. השתחררתי משירות המילואים בשנת 2006 בדרגת רב סרן.

במהלך ימי חיי החלפתי מקצועות רבים, וכאן אמנה את אלה שאני זוכר כעת: רפתן, מפעיל כרסומת CNC, חקלאי, איש תחזוקה, מזכיר יישוב, מנהל חשבונות, מנהל מעבדת מחשבים, בעלים של חברת תוכנה, מנהל מחלקת מחשבים ברשות הדואר, מורה ומדריך רוחני בקהילה יהודית בקנדה, מנהל בית ספר תיכון וחטיבת ביניים, מורה ומפקח במערכת הגיור הממלכתית, חוקר ומרצה באוניברסיטה ובמכללות. בטח שכחתי משהו...

במקביל לעבודתי במערכת הגיור, למדתי והשגתי תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל, ותואר שלישי (דוקטור) במקרא מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

לאורך השנים נהגתי לאכול באופן מופקר למדיי, ועליתי במשקל. הגעתי כבר למשקל של 110 ק"ג הפרושׂים על גובה של 179 ס"מ. הנה מה שיש למחשבון BMI של שירותי הבריאות הכללית לומר:

bmi

לא נעים, אבל לא התייחסתי לזה ברצינות, עד שיום אחד התהפך עליי עולמי; הגעתי למצב שכל 45 דקות הייתי חייב לתת שתן, ביום ובלילה. קבעתי פגישה עם רופא המשפחה, שאמר לי: "רפאל היקר, חלית במחלת הסוכרת. גש לאחות שתמדוד את רמת הסוכר בדם שלך". ניגשתי, והיא שלחה אותי בחזרה אל הרופא, עם התוצאה: 380. מספר זה לא היה מובן לי, ולא ידעתי אז עד כמה הוא גבוה; התייחסתי אליו בשוויון נפש.

ובכן התחלתי בטיפול תרופתי: שלוש פעמים ביום גלוקופז', שמטרתו זירוז הלבלב להפריש עוד ועוד אינסולין. הרופא אמר לי שכדאי לי להפחית באכילת פחמימות ולהתחיל בפעילות גופנית, אבל אני העדפתי להמשיך בהרגליי הישנים ולסמוך על התרופה שתעשה את העבודה.

בהיותי בן 58 – דהיינו כשנה לפני שאני מעלה כאן את הדברים על הכתב – התקשר רופא המשפחה ואמר לי שמצבי הגופני הידרדר ועליי להוסיף לתרופה גם הזרקה יומית של אינסולין. זה המקום לציין כי במשך השנים שבהן אִחסנתי את מחלת הסוכרת בגופי, צברתי אט אט מחלות כרוניות נוספות: יתר לחץ דם, רמה גבוהה של טריגליצרידים בדם, טרשת עורקים, וגם כאבים חזקים במפרק הירך הימני, שאותם ייחסתי לגנטיקה, שהרי מכאבים כאלה סבל גם אבי, עד שעבר ניתוח להחלפת מפרק הירך. רעייתי לחצה עליי לגשת אף אני להחלפת מפרק הירך, ולא להמתין ולסבול שנים רבות. האמת היא שכמעט התפתיתי לעשות כדבריה.

ובכן נחזור לשיחת הטלפון שקיבלתי מרופא המשפחה. הוא נשמע מודאג ואמר לי שאין מנוס, ולא אוכל להימלט מטיפולי דיאליזה בעתיד, ולא יאוחר מעשר שנים מאותו היום, כי מצב ספיקת הכליות שלי בכי רע. כאן כבר נחרדתי, אבל האוכל היה חזק ממני, ולא שיניתי את הרגלי האכילה הרעים שלי, ובכלל את אורח החיים.

לא אלאה אתכם יותר מכפי הצורך בתלאות ובסבל שעברתי. כל אחת מהמחלות הכרוניות הפחיתה באופן ניכר את שמחת החיים שלי, וההרגשה הייתה שככל שעובר הזמן כך אני מוגבל יותר בתנועותיי, בגמישותי, ובאופן כללי ביכולת לעשות את מה שעשיתי בעבר בנקל. התקשיתי להגיע לכפות רגליי כדי ללבוש גרביים, ואת ציפורני כפות רגליי גזרה עבורי רעייתי. התביישתי בעצמי.

אחת מבנותיי עוסקת מזה שנים בטיפולים הוליסטיים בשיטת גופנפש. בחודש יוני 2017 שלחה אליי בדואר האלקטרוני פרסום שקִבלה, על חצי יום עיון לחולי סוכרת, שיעביר הרב יובל הכוהן אשרוב בתל אביב. על הרב אשרוב שמעתי קודם לכן, בהיותי מאזין מפעם לפעם לתכנית הרדיו של ענת דולב ז"ל בימי חמישי, ואותה נהגה לפתוח בשיחה על פרשת השבוע עם הרב אשרוב. אליבא דקושטא לא התרשמתי לטובה מהרעיונות התורניים שהעלה שם הרב אשרוב, ולכן החלטתי שלא אגיע ליום העיון.

ובכל זאת הלכתי.

אינני יכול לומר מדוע ולמה, אבל הרגשתי קול פנימי הדוחף אותי להירשם ליום העיון. מילאתי את הטפסים, שילמתי מראש והגעתי באותו הבוקר לתל אביב, מבלי לפתח ציפיות.

באולם ישבו כמאתיים אישה ואיש, דתיים וחילוניים, בגילים שונים, יש להניח שרובם סוכרתיים. יום העיון התחלק לכמה חלקים. תחילה הרצאה ארוכה ומפורטת מפי הרב אשרוב, שלא אִפשר להפסיק אותו בשאלות מהקהל; לאחר מכן הפסקה שבמהלכה כתבו המשתתפים שהיו מעוניינים בכך שאלות והניחו את הפתקים על שולחן המרצה, ולבסוף ענה הרב על השאלות וסיכם את יום העיון בהנחיות מתומצתות על התזונה הנכונה לחולי סוכרת.

אינני אדם הממהר להשתכנע, ולא קל לשנות את דעתי שעיצבתי וגיבשתי במשך שנים הרבה; אבל באותו היום חזרתי הביתה ואמרתי לרעייתי: "זהבה אהובתי, את לא חייבת לשנות דבר וחצי דבר באורחות חייך, אבל מרגע זה, לא ממחר בבוקר, אני פותח דף חדש, ומתחיל לחיות באופן אחראי ונכון, וזה כולל שינוי חד בתזונה".

הדבר היה ביום עשרה בתמוז תשע"ז, ארבעה ביולי 2017.

עד אותו היום נהגתי לאכול באופן בלתי מבוקר בעליל, ולאורך היום לקחתי 9–10 תרופות. בדיקות הדם שלי הראו סטיות חריגות מהנורמה בתחומים רבים.

וכמו שאומרים ברדיו: מעבר חד; היום אני שוקל 73 ק"ג, לא נוטל תרופות כלל, ובדיקות הדם שלי טובות. אבל יש מקום לדייק בפרט זה: בדיקות הדם עדיין לא מושלמות. הנזק שגרמתי לגופי הוא משמעותי, ובתקופה של פחות משמונה חודשים לא הצלחתי עדיין לתקן הכול. אבל אני נותן דגימות דם מדי חודש בחודשו, וכל בדיקה מצביעה על שיפור ביחס לתוצאות הבדיקה הקודמת.

אני קם בבוקר עם רמת סוכר של 71–75 (להזכירכם: ללא תרופות כלל; התחום הנורמלי אצל אדם בריא הוא 70–100), מדד A1C הוא 5.1, רמת הטריגליצרידים בדם משביעת רצון, לחץ הדם שלי מאוזן, ורמת הקריאטינין בדם (חומר המעיד על רמת ספיקת הכליות) הולכת ומתקרבת לנורמה. בקצב הנוכחי בעוד חודשים ספורים ספיקת הכליות תהיה תקינה, ובוודאי לא אהיה עוד בסיכון לקבלת טיפולי דיאליזה; למעשה כבר עכשיו יצאתי מכלל סיכון זה. אפילו הכאבים במפרק הירך פחתו מאוד, ולמעשה כמעט נעלמו.

במקביל לשינוי באורח החיים שלי, נרשמתי ללימודי הבריאות הטבעית במכללת אֵילִמָה, לקראת קבלת תואר של מטפל או יועץ בשיטת הבריאות הטבעית. כחוקר בעולם האקדמיה אני משתמש תדיר בחוש הביקורת, ולא מקבל תיאוריות בלתי מוכחות. הטלת הספק היא הבסיס. אבל שיטת הבריאות הטבעית הוכיחה את עצמה מעל לכל ספק סביר לא רק בהסתמך על מחקרים רבים, אלא בראש ובראשונה על סמך הניסיון החיובי במציאות. שיטת הבריאות הטבעית יעילה מאין כמותה לא רק במתן חופש פעולה לגוף לרפא את עצמו ממחלות אקוטיות וכרוניות, אלא גם במניעתן.

רוצה תוצאות מיידיות?

צור קשר עם ד"ר רפאל זר