054-5722692

בואו נשמור על קשר

ראשון-חמישי: 09.00 - 17.00

בתיאום מראש

ניר גלים

נורית 2

חדשות

HORSES01

שטפן צווייג, קוצר רוחו של הלב, תרגמה: ניצה בן ארי, אור יהודה 2007, עמ' 90–91:

אין לך דבר שמגביר כך באיש צעיר את הכרתו העצמית, אין דבר הממריץ את התפתחות אופיו יותר מן העובדה שבאורח בלתי צפוי הוא נקרא לבצע משימה בעזרת כוחו ותושייתו בלבד. מובן מאליו שגם קודם לכן הוטלה עליי אחריות, אבל תמיד הייתה זו אחריות מקצועית, אחריות צבאית, תמיד רק תפקיד שהיה מוטל עליי לבצע כקצין, על פי הוראות הממונים עליי, במסגרת שדה פעולה צר ומותווה מראש; לפקד על מחלקה, להוביל משלוח, לרכוש סוסים, ליישב סכסוך בין אנשי הצוות. אלא שכל הפקודות הללו וביצוען היו במסגרת הנורמה הצבאית המקובלת. הייתי צריך לפעול פשוט על פי הוראות בכתב או בעל פה, ובשעת ספק לא היה לי אלא להתייעץ עם חבר מנוסה או קשיש יותר, כדי לבצע את המוטל עליי בצורה מהימנה ביותר. בקשתו של קקשפאלבה, לעומת זאת, לא הופנתה אל הקצין שבי, אלא אל האני הפנימי, שעדיין לא הכרתיו, שאת יכולתו ואת קצה גבול הסבל שלו עדיין הייתי עתיד ללמוד להכיר.

אני מכיר לא מעט אנשים, שבתפקידם המקצועי הם נחשבים אנשים חזקים; קצינים בצבא, מנכ"לים בחברות גדולות, ראשי מחלקות במפעלים גדולים וכיוצא באלו. אלו אנשים שיודעים לקבל החלטות קשות ומורכבות, וגם כאשר הם יודעים שהחלטה זו או אחרת עלולה לפגוע במעמדם המקצועי – הם אינם חתים ואינם נסוגים.

אותם אנשים ממש, כאשר יידרשו לשנות במקצת את אורח חייהם הפרטיים, לאמץ תפריט חדש, לצאת לפעילות גופנית סדירה, יתקפלו וייסוגו כשהזנב בין הרגליים. אחת המחלות הקלות לריפוי בשיטת הבריאות הטבעית היא סוכרת סוג 2. מַכָּר שלי, אדם משכמו ומעלה, קצין גבוה בדימוס, לוקח תרופות לטיפול בסוכרת על בסיס יומי, ובנוסף מזריק מדי לילה אינסולין במינון הולך וגובר. שוחחתי אתו לא פעם והצעתי לו שיבוא לייעוץ, שבעקבותיו יוכל להיפטר מהמחלה ומהתרופות, לחוש טוב יותר, וגם לחסוך כסף, ומאז הוא "תופס מרחק" ממני.

החשש והרתיעה מובנים, אבל לא מוצדקים. מצבו הטבעי של האדם – כל אדם – הוא בריאות, ואם סטה מהדרך וכעת אינו בריא, בדרך כלל יש נתיב סלול להחלמה ולחזרה למצב הבריא הראשוני. אבל ההחלטה לבחור בנתיב זה מוטלת על החולה, ואין אדם אחֵר היכול (או רשאי) לקבל החלטה זו תחתיו.

הלב נחמץ למראה אנשים חולים שבמאמץ לא רב יכולים להחלים, והם מעדיפים להישאר בפינה החמימה שלהם, להמשיך לסבול, ובלבד שלא יזיזו אותם מילימטר ממקומם.